חג הניסים או חגיגת הנס-מבט אחר על חנוכה 

 חג הניסים או חגיגת הנס-מבט אחר על חנוכה
  הוא שוב הבריז לי הבוקר –הבן זוג היקר שלי.
נכנס למיטה בחמש בבוקר אחרי לילה שהתעסק בעצמו ובשיריו[כן כן אמן ..]העיר אותי ומאז לא יכולתי להירדם,ושוב קמתי לבוקר ילדים-למרות שקבענו בפירוש שהבוקר הוא ייתן את הבוקר השבועי שלו.
ואני עם הבטן המלאה שלי עליו,חוזרת מההקפצה להסעה כולי רותחת ישר לכביסה ולבית המבולגן שלנו[שניקיתי וסידרתי טיפ טופ רק אתמול].מרגישה מותשת עוד לפני שהתחיל היום ,עם דמעות בעיניים ובלי חשק למטלות יומי.
והלא היום בכלל חשבתי שבין היתר אכתוב את המאמר הזה שמתנגן בי על חג החנוכה ועל ראייה אחרת של הנס..והוא נוחר לו במיטה בשלווה וכל נחירה שלו מקפיצה אצלי את מפלס התסכול ,הייאוש ואי החשק.
"גם אני בורחת היום,לא עושה שום דבר,שיקפוץ לי,מה הוא חושב לעצמו..אין לי כוח לעוד יום כזה..הוא כבר יראה מה זה כשיקום איזה פרצוף אני אעשה לו ואיך אדבר איתו..דווקא אני לא עושה כלום היום דווקא.."
ובעודי מקפלת כביסה במזג שמשתולל עם הרוח שבחוץ  ונע בין זעם לרחמים עצמיים לפנטזיות בריחה למיניהן..אני נזכרת פתאום במתנה שקיבלתי מנחל אוג שליד ים המלח בשבוע שעבר..

נפגשנו שם כמה אנשים חובבי  ריקוד קונטאקט וטבע, לשלושה ימים של התמסרות לדבר.
אני הצטרפתי אליהם ברגע האחרון רק ליום, ולמעשה יצא שרק למפגש הפתיחה שנירקד בנחל אוג.
למי שלא מכיר-מדובר בנחל .יפהפה היוצא ממורדות הר הצופים ומתפתל לו עד ים המלח דרך מפלים וחמוקי סלע המתנשאים לקירות אדירים.
בהחלט שווה טיול-אך לא זה מה שבאתי לספר לכם..
אחרי נסיעה מבודחת עליזה ורבת הרפתקאות,הגענו למקום וירדנו לכיוון הנחל.הרוח נושבת בחוזקה וניתן לחוש בחיספוסו של המדבר..אף פעם לא הייתי שם ואין לי מושג לאן הולכים ומה אנחנו מתוכננים לעשות.אנו מתקדמים באפיק נחל רחב ואני מתכנסת לתוכי.נעה בין מחשבות של "מה אני עושה כאן בכלל..נראה שכולם יודעים  והם גם היו ביחד במפגש הקודם..ולמה בעצם באתי.."לבין התענגות על הנוף המרהיב והשקט שכמו נפתח לפניי עם כל צעד.
אנחנו מתקרבים לפתח הנחל שם מחכים לנו עוד כמה משתתפים.ככל שהתקרבתי לפתחו הרגשתי איך תנועתי מאיטה,תשומת ליבי מתמקדת בגוף ובתחושותיו ותודעתי שוקטת  והולכת...
ממש לפני הפתח בו שני קירות סלע אדירים נסגרים מעל ויוצרים תעלת שמיים ,ומתרחבים בבסיסם ומתעגלים לאגן חמוקיים ,נעצרת.במשך מס' דקות אני נושמת.מודה לאיכויות המקום,ומבקשת רשות מרוחותיו להיכנס בשעריו הנסתרים.
השקט עמוק וגל האנרגיה שעובר בי כשמרגישה שתפילתי נענתה מרעיד את כל ישותי.
בלאט אני נכנסת ,איני מסוגלת לפגוש בשאר האנשים עדיין,אני עושה מספר צעדים ימינה אל קיר הסלע נשכבת פרקדן ופוקחת עיניים.לוקח לי רגע להתמקד .מולי פתח צר בין הקירות ודרכו רואה שמיים תכולים עליהם חולפים עננים לבנים במהירות מסחררת...תודעתי כמו פורצת דרך תעלת הסלעים ומשתלחת אל על בחיות ובגיל.אני אינסופית  ונצחית ממש כמו השמיים.שום דבר אינו קבוע בי והכל נמצא בתנועה מתמדת בתוכי ממש כמו העננים.אני מלאת אור תכול צלול וכולי בהירות ממש כמו היום הזה.אני חופשיה ומשוחררת מכל כבל שהוא ממש כמו המראה הזה שכמו פורץ מבין הקירות.אני אינני .ממש כמו השמיים העננים והאור. .
מתישהו אני חוזרת.התנועה שמתעוררת בתוכי מסובבת אותי על צידי ועוצמת את עיני.אני מונחת שם על האדמה.אין בי דבר.בפעם הבאה שהתנועה קמה בי היא מושיבה אותי וכשפוקחת עיניי-מגלה קיר. במרחק סנט' ספורים מקצה אפי נוכח לו קיר סלע מוצק ומוחשי.ההתכווצות בתוכי כמו קורית מעצמה.אני מרגישה את תאיי נאטמים ותחושת מחנק קלה מתפשטת בי.אני מרימה את עיניי כמו לחפש לי אויר ומבטי מוצא קיר ועוד קיר. חשה קור בעצמותיי ובהלה קלה בגופי.מרימה את ראשי למעלה והנה –פתח.אותה תעלת שמיים נפלאה עדיין שם ,בדיוק כמו לפני מס' רגעים,כמו גם השמיים,העננים ואותה זכות וצלילות.

אני שומעת את הנחל דובר אליי מתוכי:זה הכול עניין של נקודת מבט,ונקודת המבט שלך מותנית במקום בו את מונחת,וזכות הבחירה היכן להניח את עצמך בכל רגע ורגע ,בכל מקום ומצב בחיים-היא בידייך. 
אני מחזירה את מבטי מטה והפעם  ניצנים ירוקים של חזזית וצמחי מדבר קטנים ועדינים מתגלים לעיניי בבסיס קיר הסלע שמולי,ופתאום חשה איך חיים זורמים אליי גם מתוכו.

הבגד הרטוב שבידי מחזיר אותי לכאן.."ברור הוא שוב הוריד כביסה לא יבשה ששוכבת ככה כבר יומיים ועכשיו אצטרך לכבסה מחדש.."הראש שלי ממהר לתפוס פיקוד ולהחזיר אותי למשימתי הנוכחית לכעוס על בן זוגי..
אך הנס כבר כאן והכעס נאלץ להתקפל לפינתו להמתין בשקט לרגע הבא בו אשכח..

כן בטח שזה מרגיז שהוא הבריז הבוקר.[ולא בפעם הראשונה או האחרונה-מנקר בי עורב המחשבות..]אבל איפה אני רוצה להיות מונחת מול המצב הזה.
בואו נבדוק עוד כמה אפשרויות...
בסה"כ הכל היה לי בוקר נעים וזורם עם הילדים,מלבד הכעס שעלה בי כל פעם מחדש עליו ושלקח אותי מזרימת הרגע.לולי אחזתי במחשבה המעצבנת[אותי כמובן]שזה הוא היה צריך לעשות את הבוקר-היה זה בוקר ככל הבקרים.והכביסה-כן הוא לא מושלם ויש לו עוד הרבה מה ללמוד על אחזקת בית-אבל הוא הוריד את הכביסה..וממש ברגע זה הוא [התעורר כן]ורוחץ כאן כלים לידי..והאם אני הייתי רוצה שילמדו אותי איך לעשות טוב יותר משהוא שאיני טובה בו מתוך כעס ותלונה עליי?
כל זה אינו אומר שעלינו להיפגש וללבן את סוגיית הבקרים,ההברזות,ושאר תוצאותיהם,אבל האם זה באמת חייב להיות מתוך כעס,טינה וריחוק?
ועוד-מי זה בתוכי שמרוויח מזה שמתעסקת בדרמה הזו במקום לשבת ולכתוב כאן את המתנה הנפלאה הזו שקיבלתי מנחל אוג ולהגישה לכם כמתנה לחג החנוכה?ובת כמה הדמות שבוחרת לעשות דווקא כאילו נגד העולם,אך למעשה קודם כל נגדי?והאם אני מתכוונת לתת לה להמשיך ולנהל את חיי  האישה בת הארבעים ושתיים[אוטוטו] שאני?

ים המלח מתרוקן והולך,אך הוא עדיין אחד המקומות היפים,המרגשים והמפנקים לימות החורף הקרים. בהחלט שווה נסיעה.המלצה חמה לחופשת החנוכה.

אני הולכת להיפגש עם בן זוגי ומברכת אתכם בחג חנוכה שמח ומלא ניסים.

הנס האמיתי הוא היותנו בחיים.
וזה אומר קודם כל שהבחירה היכן להניח את עצמנו בכל רגע ורגע –בידינו היא.
אני בוחרת את מקומי ומתוך כך יוצרת את זווית הראייה שלי על הרגע הזה.
ואם לא נעים לי ולא מתאים לי –אני יכולה לשנות ,תמיד.
זה הזמן לחנוך את המזבח הפנימי שבי ולכונן חופש ,אחריות מלאה לאושרי  ואמצע נוכח ויציב בתוכי.
מה תחנכו על המזבח שלכם השנה?
חגיגת ניסים מלאה באור ובאהבה שתהיה לכולנו.חג חנוכה שמח!
                                                                                                   יעל